למשל:

חלק מהנשים הולכות היום לאירוע. (?)

חלק מהאנשים הולכים היום לאירוע. (?)

חלק מהתכתובות נמסרות בדקות אלה. (?)

ואותה שאלה לגבי: שלושים אחוז מ . . . , חצי מ . . . , חמישית מ . . . , רוב . . .

תודה רבה

ראיNoFollow!!: כאן

בוקר טוב,

אודה לעזרה בניתוח תחבירי של שני המשפטים הבאים:

1. מי שתתאמן תנצח.

2. המנצחת - זו שתתאמן.

תודה רבה

כיצד תקין לכתוב ומדוע, לשמור על או לשמור את?

האם שתי הצורות תקניות?

תלוי מה רוצים לומר.

דוגמאות:

שמור את יום השבת לקדשו. שמור על הילד! שמרי את נפשך. שומר נפשו ירחק. שמרתי על הרכב. שמור על עצמך.

נראה לי שלשמור את מכוון לדברים מופשטים, רוחניים, ולשמור על מכוון לדברים מוחשיים, פיזיים.   

שבוע טוב,

אודה לעזרתכם בניתוח תחבירי של שלושת המשפטים הבאים:

1. אשאל את מארגנת הטיולים לחיפה, אם אוכל להצטרף לטיול הקרוב.

2. השניצל טוגן במחבת.

3. לו יכולתי הייתי נוסע לשם.

תודה רבה מראש

נטלי

לגבי משפט 2 - קראתי במקום מסוים שבמשפט מהסוג הזה הנושא נחשב לסתמי, בגלל שהפועל סביל ("טוגן"), ובמקומות אחרים ראיתי שניתחו משפטים דומים כמו שאתה ניתחת. יש כלל ברור או שמדובר בהגדרות שונות לנושא סתמי?

לגבי משפט 3 - לגבי "הייתי נוסע" - למה גם זה נשוא בנוסף ל-"יכולתי"? ולמה "לשם" זה תיאור מקום ולא מושא? 

תודה רבה על העזרה,

נטלי

משפט סתמי הוא משפט ללא נושא ברור. למשל: אמרו לי לבוא הנה (אמרו = נשוא + נושא סתמי). אין קשר למשפט סביל אם כי גם משפט סביל עשוי להיות משפט סתמי (למשל: בת"א נשארים לבלות עד השעות הקטנות של הלילה).   

עוד דוגמה: בבני ברק שומרים שבת וחג. (שומרים = נשוא + נושא סתמי).

לגבי 3: זה משפט מורכב המורכב מפסוקית תנאי בטל (לו יכולתי) ומשפט עיקרי (הייתי נוסע לשם). הייתי נוסע = נשוא ונושא של המשפט העיקרי (יכולתי = נשוא ונושא של הפסוקית). לשם - מתאר מקום (שם), לכן תיאור מקום.   

כלומר אם אומרים "נסעתי לתל אביב" - תל אביב הוא תיאור מקום ולא מושא?

בדוגמה הזאת אני מתלבטת האם כשמדברים למשל על מחשבות פנימיות האם יש צורך לשים מרכאות? והאם אחרי קודם כול זה נכון להטיל פסיק? תודה על כל העזרה לומדת הרבה ומקווה ליישם נכון:)

אני בטוח שיש פה עוד הרבה אחרים ש... שיש להם דברים כאלה ואחרים זה לא משנה אם זה דימוי חוץ חיצוני של הגוף שלהם או שזה איזושהי מחשבה פנימית של "איך הולך לעבור להם היום, ומה הולך להיות היום" אז אני חושב שתרגיל מצוין שאתם יכולים לעשות זה קודם כול כמובן להסתכל בראי והתרגיל הכי פשוט והכי קל זה...

אין צורך במירכאות כאן:

אני בטוח שיש פה עוד הרבה אחרים ש... שיש להם דברים כאלה ואחרים... זה לא משנה אם זה דימוי חיצוני של הגוף שלהם או שזה איזושהי מחשבה פנימית של איך הולך לעבור להם היום ומה הולך להיות היום. אז אני חושב שתרגיל מצוין שאתם יכולים לעשות זה קודם כול כמובן, להסתכל בראי והתרגיל הכי פשוט והכי קל זה...

קטונתי, אבל אני חושבת ש'כמובן' במקרה הזה הוא הסגר ולכן- או שמטילים פסיק לפניו וגם אחריו או שאם הוא קצר (כמו כאן) אין חובה להטיל פסיקים כלל.

אכן הסגר, ולפניו "קודם כול". לכן שמתי פסיק אחרי ההסגר.  

למשל במשפט הזה אני מתלבטת האם נכון להטיל פסיק או נקודה? יש לי קושי פעמים רבות לדעת האם להטיל פסיק או נקודה ולא תמיד מצליחה לדעת מתי נגמרת "שורה".

הראי הרי משקף לנו איזה משהו וכשהראי הזה משקף לנו משהו, אנחנו לא תמיד אוהבים לראות את מה שאנחנו רואים בראי אז קודם כל תרגיל מצוין שבעיניי שוב

הראי הרי משקף לנו איזה משהו, וכשהראי הזה משקף לנו משהו אנחנו לא תמיד אוהבים לראות את מה שאנחנו רואים בראי, אז קודם כול, תרגיל מצוין שבעיניי שוב...

תודה על ההדגמה, מדוע במקרה זה כן יש להטיל פסיק אחרי "קודם כול"? ואני מבינה שאין להטיל נקודה לפני "אז" באף מקרה 

אפשר להטיל נקודה לפני "אז", בהחלט אפשרי. 

זה משפט ארוך ולכן רצוי להטיל פסיק גם אחרי "קודם כול", אם כי לא חובה.

האם זה נכון שבחרתי להטיל פסיקים אחרי כל "צמד"? גם פחד, גם עצב וכו'?
אחרי "רגש טוב" אני חושבת שצריך לבוא גם פסיק? אבל מצד שני יש מעין "המשך" אז אולי עדיף להטיל פסיק שם?

אז קודם כול אני תמיד אומר שכל רגש שעולה לנו הוא רגש טוב אין דבר כזה רגש שלילי: גם פחד, גם עצב, גם כעס, גם תסכול, גם עצבנות. 

אז קודם כול אני תמיד אומר שכל רגש שעולה לנו הוא רגש טוב. אין דבר כזה רגש שלילי: גם פחד, גם עצב, גם כעס, גם תסכול, גם עצבנות. (אם כי לא חייבים לחזור על "גם")

השאלה שלי במידה ורוצים לכתוב אותיות האם יש צורך להוסיף גרש? כלומר לכתוב האות ע', האות א'

לדוגמה היום בבית ספר למדנו שניתן להתבלבל ובמקום האות ע לכתוב את האות א

מספר סתמי יבוא תמיד בנקבה: אוטובוס מספר חמש, עמוד מספר שלוש מאות חמישים וּשתיים, הגורם מספר אחת. 

אני לא מצליחה להבין כיצד יש לכתוב את הצירוף הזה תודה

(פעם) אחת לשבועיים

שלום יאיר,

האם המשפט הבא תקני:

תודה מראש

אבל עדיף: מה קורה לאדם שמתחיל להאמין שאפשר?

תודה רבה

האם זה נכון במקרה הזה לשים מרכאות? למשל במילה כדורגל ומשחק שח-מט כיוון שאלו "פריטים" שמכניסים לטבלת תכנון למשך השבוע?

מה שאני עושה, אני מכניסה לטבלה, את כל הדברים שאנחנו יודעים מראש למשל, לידיד שלי יש 3 פעמים בשבוע כדורגל אז אני רושמת בטבלה "כדורגל" בצורה מסודרת ולאחר מכן אני רושמת בטבלה "משחק שח-מט" 

אשמח לדעת האם אחרי המילה "ברגע" יש להטיל פסיק? תודה על העזרה המצוינת

ברגע שאני הפסקתי להתרכז רק בלסתום לעצמי את הפה, והתחלתי לשים לב לצרכים שלי 

נלחם(עתיד, גוף ראשון הווה) ולהלחם ?
נמחץ(עתיד, גוף ראשון הווה) ולהמחץ?

נרגע(עתיד, גוף ראשון הווה) ולהרגע?

אתה תכנס לשם או אתה תיכנס לשם?

כיצד לכתוב בכתיב מלא, הוא יגלה או הוא ייגלה?

למיטב הבנתי, המילה "את" היא מילץ יחס. ומילת יחס לא ניתנת לשינוי, לכן כותבים אתכם, ולא אותכם, אתך, ולא איתך.
אם הבינותי נכון, כיצד צריך לכתוב איתנו או אתנו, אתך או איתך, אותם או אתם?

איתי, איתך, איתו, איתה, איתנו, איתכם, איתכן, איתם, איתן

וכמובן, אותו, אותם, אתכם...  

האם צריך להיות פה פסיק של תמורה(אחרי המילה "אתה"), "יש לך ידי זהב, אתה עם ידיים הגדולות"?

האם תקין לכתוב "קרסתי מעול שאיפותיי והחלטתי לוותר"?
או שעליי לכתוב "החלטתי לוותר, בגלל קריסתי מעול שאיפותיי"?

האם המפשט הראשון תקין, האם עדיף את המשפט השני, האם צריך לשים פסיק במשפט הראשון לפני המילה "החלטתי"?

עדיפות למשפט הראשון:

קרסתי מעול שאיפותיי והחלטתי לוותר.
וגם:

החלטתי לוותר בגלל קריסתי מעול שאיפותיי. 

וגם:

החלטתי לוותר בגלל שקרסתי מעול שאיפותיי.

המשפט הראשון עדיף. 

אפשר גם לוותר על המילה "עול".

מדוע עדיף את המשפט הראשון? מתוך איזו סיבה?

ודרך אגב, מהו סימן תמיהה?

מפני שהמשפט הראשון ברור, פשוט ונהיר יותר מהשאר, במיוחד אם נוריד ממנו את ה"עול": קרסתי משאיפותיי והחלטתי לוותר/קרסתי בגלל שאיפותיי והחלטתי לוותר.

תמיהה מסמנים כך: ?!

אשמח להבהרה האם במשפטים כאלה יש צורך לשים סימן שאלה בסוף?
ההתלבטות בגלל ש"אם" זה סוג של שאלה...

לדוגמה: אם רק הייתי בוחרת נכון, הוא לא היה עוזב אותי

אם רק הייתי לומדת היטב, אולי היום הייתי במקום אחר

כן יש צורך בשינוי: 

לו רק בחרתי נכונה, הוא לא היה עוזב אותי.

לו רק למדתי היטב, היום הייתי במקום אחר.

כל פעם יש לי תהייה אחרת, פשוט אשרשר לכאן:)

כאן ההתלבטות שלי האם בין "טובה" ל"הוא" יש להטיל פסיק או נקודה.

מוטי בחור מבריק עם חשיבה כלכלית טובה הוא כל הזמן מחפש דרך למנף את הכסף שלהם ולתת לכסף לעבוד עבורו.

האם במשפטים כאלה יש צורך לשים סימן שאלה בסוף? ההתלבטות בגלל ש"אם" זה סוג של שאלה...

אם רק הייתי בוחרת נכון, הוא לא היה עוזב אותי

אם רק הייתי לומדת היטב, אולי היום הייתי במקום אחר

במשפט הזה, האם זה נכון להטיל נקודה אחרי "מול האוכל"? 

ולאחר יותר מ-10 שנים של לימודים אקדמיים ומקצועיים בתחום, ועבודה עם מאות אנשים בארץ ובעולם, אני יכולה להגיד לכם שבאמת יש דרך לצאת מזה והיא לא נקראת דיאטה והיא לא כוללת מלחמה יום-יומית מול האוכל ולכן הכנתי עבורכם סדרת הדרכות מיוחדת

האם במקרה כזה זה נכון לשים מרכאות על המילה "שינוי"? האם הטלת הקו המפריד היא תקנית במשפט הזה?

שינוי - זאת מילה נורא גדולה. כשאנשים שומעים "שינוי" - מה אתם שומעים, מה זה שינוי?

מוטי בחור מבריק בעל חשיבה כלכלית טובה. הוא כל הזמן מחפש דרך למנף את הכסף שלהם ולתת לכסף לעבוד בעבורו.

מוטי הבין שהישועה תגיע משוק הנדל"ן והחליט להשקיע את הכסף בדירה זולה בפריפריה. שבעה חודשים לקח להם למצוא דירה משתלמת(,) ובסוף הם רכשו דירה ישנה בת שלושה חדרים באופקים.

כאן אני מתלבטת האם יש צורך להטיל פסיק בין "דירה ישנה" ל"בת שלושה חדרים"

מוטי הבין שהישועה תגיע משוק הנדל"ן והחליט להשקיע את הכסף בדירה זולה בפריפריה. שבעה חודשים לקח להם למצוא דירה משתלמת ובסוף הם רכשו דירה ישנה בת שלושה חדרים באופקים

ולאחר יותר מעשר שנים של לימודים אקדמיים ומקצועיים בתחום ועבודה עם מאות אנשים בארץ ובעולם אני יכולה להגיד לכם, שבאמת יש דרך לצאת מזה והיא לא נקראת דיאטה והיא לא כוללת מלחמה יום־יומית מול האוכל. לכן הכנתי בעבורכם סדרת הדרכות מיוחדת.

שינוי היא מילה נורא גדולה. כשאנשים שומעים "שינוי", מה אתם שומעים, מה זה שינוי?

במצב כזה האם זה נכון לשים מרכאות?

בכל שיחת טלפון מוטי אומר לי: "שחבל שלא ידע על זה קודם".

גם הנקודתיים מיותרות. 

היי, למשל בדוגמה הזאת כיצד יש לכתוב?

נשמח לעזור לך, אחרי שתקבל את הישרות או לאחר שתקבל את השירות?

שעמתי היום מישהי אומרת למחורת, האם יש לכתוב עם ו' או בלי?

לפי הכלל הישן: למחרת, לפי הכלל החדש: למוחרת. ההגייה lemochorat/lemachorat

האם ניתן להטיל פסיק לפני המילה "אך"? או שיותר נכון לשים נקודה אחרי "בגלל חוסר השליטה"?

חלקם אף עלה במשקל בהתחלה בגלל חוסר השליטה אך לאחר מכן זה התקזז משמעותית .עם כל הקילוגרמים שהם הורידו ושמרו בזכותו.

במשפט קצר מאוד אין מטילים פסיק לפני "אך". 

אם מישהי מזכירה משהו שמישהו אחר אמר - יש צורך לשים מרכאות על השאלה עצמה?

לדוגמה

אנשים לפעמים אומרים לי: "מה הבעיה, למה להקשות על טיפול בפגעי מזג האוויר, אם לא כל אחד יודע איך?"