תיקון היתר כעדות למודעות לשונית גבוהה || יאיר בן־חור

שגיאות רבות בעברית מוסברות כאי־ידיעה של הכללים או כחוסר אכפתיות/התעלמות מהם. ואולם יש קבוצה גדולה של טעויות שאינן נובעות מסיבות אלו אלא מעידות דווקא על מודעות לשונית גבוהה, והן מסוּוגות בקטגוריה היפרקורקצייה (תיקון יתר).

השוגה בעברית בשל היפרקורקצייה – מעיד הדבר על מוּדעוּת לשונית טובה ועל רצון להתנסח בצורה תקנית ונכונה. אז נכון, הדובר טעה בניסוחו, אבל טעותו אינה נובעת מאי־ידיעה או מחוסר אכפתיות אלא בדיוק ההפך – מאכפתיות רבה ומרצון להתנסח בתקניות.

תיקון היתר (היפרקורקצייה) נובע תמיד מאנלוגיה (היקש) שגויה למילה דומה. למשל, ההוגה חֻפִּים במקום חוֹפִים לא עושה זאת מאי־ידיעה אלא מהיקש שגוי למילה דומה בעברית. רוצה לומר, ההוגה בטעות חֻפִּים עורך השוואה לתֻפִּים או לדֻבִּים, ואינו מודע לכך שההשוואה שגויה. כל שצריך הוא ליידע אותו בהיקש הנכון ותו לא, כלומר: יש לומר חוֹפים כמו נוֹפים. בהמשך אפשר להסביר לו שהשם חופים שורשו חו"ף, ואילו תֻּפִּים שורשו תפ"ף – וזו הסיבה להבדל בין שני השמות.

דוגמה נוספת: ההוגה בַּחלון זה עורך היקש שגוי למילה חֲלום שבה וכל"ב לא מיודעות תקבלנה פתח (בַּחלום זה). יש צורך להסביר לו שחלון שורשו חל"ל ולכן אין חטף פתח בחי"ת אלא פתח, ואין סיבה להגות בפתח בהוספת וכל"ב. כך גם ההוגה הֶענק והֶאחוז - עורך היקשים שגויים לצורות שיש בהן קמץ/חטף קמץ בעיצורים ח/ע/ה. רוצה לומר, כמו הֶעָשיר הוגה בטעות הֶענק, ואולם עי"ן של עֲנק מנוקדת חטף פתח ולכן ההיקש להֶעָשיר שגוי.

כשם שנמצא היקשים שגויים נראה גם היקשים נכונים. למשל, ההוגה כֵּן עושה היקש נכון למילים מֵת או עֵר - שלושתן שייכות לגזרת שורשי ע"ו/י ולכן אין ה"א בסופן בצורת הזכר.

לעתים תיקון היתר נובע מחשיבה מהירה יותר מן הדיבור או מדיבור מהיר. דוגמה אמיתית לכך אני יכול לתת מעצמי: בסיום התואר הראשון בלשון למדתי בקורס על מסורות העדות של יהודי ג'רבה וחלב, ובאחד השיעורים כשלתי בלשוני ושאלתי את המרצה (הד"ר קציעה כ"ץ הנהדרת) על הבדלי כְּתיב וּכֿריא במקום, כמובן, על הבדלי כתיב וּקריא. מיד תיקנתי את עצמי, לא לפני שהמרצה, חבריי לקורס ואני צחקנו מן הטעות.

אם כן, תיקון היתר אינו נובע מאי־ידיעה של הלשון אלא מרצון להתנסח בשפה תקנית ככל האפשר.


חזור למעלה | מאמרים